איפה הילד?:

בשבוע שעבר התפרסם שחברי להקת איפה הילד התאחדו ועובדים על תקליט (אוףף איזה מונח מיושן) חדש.
בכל אופן אני רוצה להתוודות על אהבתי ללהקת איפה ילד, אפילו שלא הלכתי מעולם להופעה שלהם או שאין לי שום מושג לגבי שם המשפחה של אסף שלא לדבר על מי שהצליח להפיק צליל וקצב מהתופים. ובכל זאת הלהקה הזאת היא בעיניי לא פחות ממדהימה.
אין לי שום מושג איך הגיע לידי הקלטת הראשונה של איפה הילד אבל הזכרון שעולה מייד כשאני שומע את אחד השירים כמו "מישהו שומע אותי" הוא של לילה מאוחר אני יושב לבד ברכב הראשון שקניתי לפני תחילת הלימודים בירושלים, תחושה של עייפות כללית כתוצאה מכמות בילתי אפשרית של שעות ערות בנוסף למרירות של סטודנט שחי בעיקר מהמון קפה שחור ופיתות עם חומוס משוק מחנה יהודה.
בקיצור, בתוך התחושה הדי מחורבנת הזאת המוסיקה של איפה הילד? התאימה כמו שוט של וויסקי אחרי 2\1 ליטר של בירה גינס. אי אפשר להסביר את ההשפעה במילים אבל התוצאה ניכרת היטב, במקרה של חמי והחברים ההשפעה הייתה מיידית ועמוקה והתוצאה התבטאה בשאגות לעבר חלל הרכב. להבדיל מהוויסקי לאיפה הילד? היה אפטר אפקט חיוני ביותר, במיידי ניקוי רעלים נפשיים והמתמשך היא רמת הערנות שהביא אותי לסיים את הנסיעה במצב שלם פחות או יותר.
מעניין מה עוד יצא מהמעבדה של איפה הילד? ואיזה מן ריאקציה תיווצר במפגש הבא.

עומרי רייסמן