Yahoo! זקוקה לצבע ושפכטל

מה המשותף בין Yahoo! לדירה שלי (4 חדרים בפתח תקווה)?

שתיהן למכירה.
בשתיהן לא משקיעים כרגע, אלא ממתינים שמישהו ירכוש אותן.

אבל לדירה שלי בפתח תקווה יש רק מס' מצומצמם של משתמשים (3) ולYahoo! יש מאות מיליוני משתמשים.

אז שמישהו שם יתעורר ויתחיל להתאים עצמו למציאות בשוק: בעוד מייקרוסופט משיקה את הLIVE בכל רחבי העולם וGOOGLE משיקה דפדפן, שרותים מנוהלים שמתחרים בOFFICE (Google Apps.) – נדמה שYahoo! לא מחדשת כלום.

ההבדל הנוסף והחשוב הוא שבעוד שלדירה שלי יש קהל שבוי של 3 אנשים שגרים שם, למשתמשים של Yahoo! יהיה קל מאוד לעבור למתחרים...

יריב לבסקי

ועכשיו ברצינות - Yahoo! מחכה 'על המדף' למכירה כבר זמן רב. החברה החלה את צעדיה הראשונים בתחילת עידן האינטרנט והתחרתה בחברות שמזמן אינן קיימות (Lycos, Alta-Vista). היא הדינוזאור האחרון מתקופה זו.

ג'רי יאנג שהתפטר השבוע מניהול Yahoo! לא השכיל לרענן את החברה ולהתאימה למציאות הנוכחית אלא המתין שמשהו יקרה. גם כאשר היו הצעות קונקרטיות ממייקרוסופט - הוא התנגד.

Yahoo! היא דוגמא אינטרנטית למותג שלא ביצע Brandurance כהלכה ולא התאים עצמו למציאות הדיגיטלית של היום. Yahoo! נשענת על Feature אחד מרכזי - כתובת המייל של הלקוח.

אבל היום, בעידן הRSS והWEB2.0 הצרכן המגיב אך לא מחוייב יכול לשמור על המייל שלו בYahoo! ולהשתמש בשאר השרותים של Google, אפילו להכניס בדף הבית של iGoogle את המיילים הנכנסים, שלא לדבר על לעשות Forward פשוט למייל החדש שלו בGoogle.

להחזיק במייל של הלקוח זה נכס לא מהותי בעידן של היום, כמו שלהחזיק דירת 4 חדרים זה כבר לא מספיק (כולם רוצים 2 חניות, מחסן ומרפסת שמש).

כאשר יש לך נכס למכירה זמן רב - אתה חייב להשביח אותו.

כלל ידוע הוא שמי שרוצה למכור דירה חייב להציג אותה בצורה האופטימלית - נקייה, מתוחזקת. אחד המתווכים אפילו הציע לי לשים LCD בסלון 'כי זה מעלה את ערך הדירה'...

אז Yahoo! לא השקיעה בעצמה לקראת מכירה (אלא הסתפקה במודעת מלים בYAD2).

וזו הסיבה שהמנכ"ל ג'רי יאנג התפטר.

לאחר התפטרותו המנייה קפצה ב11%. המלצתי למנכ"ל החדש - לפני שאתה מתחיל מחדש מו"מ עם מייקרוסופט - תעשה שפכטל....

איפה הילד?:

בשבוע שעבר התפרסם שחברי להקת איפה הילד התאחדו ועובדים על תקליט (אוףף איזה מונח מיושן) חדש.
בכל אופן אני רוצה להתוודות על אהבתי ללהקת איפה ילד, אפילו שלא הלכתי מעולם להופעה שלהם או שאין לי שום מושג לגבי שם המשפחה של אסף שלא לדבר על מי שהצליח להפיק צליל וקצב מהתופים. ובכל זאת הלהקה הזאת היא בעיניי לא פחות ממדהימה.
אין לי שום מושג איך הגיע לידי הקלטת הראשונה של איפה הילד אבל הזכרון שעולה מייד כשאני שומע את אחד השירים כמו "מישהו שומע אותי" הוא של לילה מאוחר אני יושב לבד ברכב הראשון שקניתי לפני תחילת הלימודים בירושלים, תחושה של עייפות כללית כתוצאה מכמות בילתי אפשרית של שעות ערות בנוסף למרירות של סטודנט שחי בעיקר מהמון קפה שחור ופיתות עם חומוס משוק מחנה יהודה.
בקיצור, בתוך התחושה הדי מחורבנת הזאת המוסיקה של איפה הילד? התאימה כמו שוט של וויסקי אחרי 2\1 ליטר של בירה גינס. אי אפשר להסביר את ההשפעה במילים אבל התוצאה ניכרת היטב, במקרה של חמי והחברים ההשפעה הייתה מיידית ועמוקה והתוצאה התבטאה בשאגות לעבר חלל הרכב. להבדיל מהוויסקי לאיפה הילד? היה אפטר אפקט חיוני ביותר, במיידי ניקוי רעלים נפשיים והמתמשך היא רמת הערנות שהביא אותי לסיים את הנסיעה במצב שלם פחות או יותר.
מעניין מה עוד יצא מהמעבדה של איפה הילד? ואיזה מן ריאקציה תיווצר במפגש הבא.

עומרי רייסמן

אווו-במה

מה אפשר ללמוד מהקמפיין של אובמה?
חשוב לספר סיפור.
האינטרנט היא מדיה מובילה כיום.
מיקוד בקהל יעד הוא קריטי להצלחה.
ושיווק, שיווק ועוד שיווק יביאו אותך רחוק - גם עד למשרת נשיא ארה"ב..

רוצים לקרוא יותר על מה ניתן ללמוד מנצחונו של אובמה?
http://tech-mar.blogspot.com/2008/11/blog-post.html


יריב לבסקי

אהבת אמת

דיק הויט (Dick Hoyt) וריק הויט מהווים יחדיו את נבחרת הויט (Hoyt Team).
דיק היה קולונל בצבא ארה"ב, לריק יש תואר מאוניברסיטת בוסטון. נבחרת הויט משתתפת בתחרויות כמו מרתונים, טריאתלון ואיש הברזל.
עד כאן הכל נשמע כמו סיפור רגיל. אבל לריק יש CP (Cerebral palsy) שנגרם לו עקב חוסר אספקת חמצן בלידה כתוצאה מליפוף חבל הטבור.

כיצד נבחרת הויט משתתפת בתחרות טריאתלון?
בשעת השחייה דיק סוחב את ריק בסירה, לאחר מכן מרכיב אותו על כיסא מיוחד על אופניו ולבסוף דיק רץ כאשר הוא דוחף את ריק בכיסא גלגלים מיוחד.

הכל החל כאשר ריק אמר לאביו (ריק מדבר תוך שימוש במחשב מיוחד – כמו של סטפן הוקינג) שהוא רוצה להשתתף בתחרות ריצה. בסוף התחרות אמר ריק לאביו שבזמן התחרות הוא הרגיש שהנכות שלו נעלמה. דיק (האבא) שלא היה ספורטאי החל להתאמן – ומאז הם משתתפים יחדיו בתחרויות.

תחשבו כמה קשה לסיים מרתון סתם כך. 42 ק"מ של ריצה.
תחשבו כמה קשה לסיים טריאתלון. 1.5 ק"מ של שחייה, 40 ק"מ של רכיבת אופניים ו10 ק"מ של ריצה.
תחשבו כמה קשה לסיים תחרות איש ברזל. 3.6 ק"מ של שחייה, 180 ק"מ של רכיבת אופניים ו42 ק"מ של ריצה.

ועכשיו תחשבו שיחדיו הם השתתפו בכ1000 ארועי ספורט כולל 229 טריאתלונים, 6 תחרויות איש הברזל, 66 מרתונים ואפילו סיימו מסע רכיבה וריצה לאורך ארה"ב במשך 45 יום.
ההקרבה שמקריב דיק בלתת לריק הרגשה שכזו היא גדולה מאין כמוה. לא בטוח שיש עוד הקרבה כזו, או סיפור אהבה כזה של אבא לבנו.

כאשר שאלו את דיק (הבן) מה הוא היה רוצה לתת בתמורה לאביו הוא ענה: 'הלוואי ופעם אחת הוא היה יושב בכיסא ואני הייתי דוחף אותו..'
לצפייה בסרטים: http://www.youtube.com/watch?v=OBjR1-0GVkI
http://www.youtube.com/watch?v=flRvsO8m_KI

לינק לאתר האינטרנט שלהם: http://www.teamhoyt.com/index.html

תופעת הגיימינג שולט-תתתתת!

החיפושיות, שמעולם לא הפסיקו להיות רלוונטיים, ממציאים את המודל העסקי שלהם מחדש (ולא שהוא זקוק להמצאה מחדש ) וחותמים על שותפות עם Apple, MTV והרמוניקס (אחראית לRock Band).

מדובר על משחק וידיאו עתידי, בו תשולב המוזיקה של הביטלס כבסיס למשחקי וידיאו.המשחק יציע מסע ניסיוני בנבכי עולמה המוזיקלי של הלהקה, או כפי שפול מקרטני אמר – " מוצא חן בעיני שתינתן לאנשים האפשרות לחוות את המוסיקה מבפנים".וזה אומר שאם פעם פול מקרטני חשב שבשביל לחוות את המוסיקה מבפנים צריך להתמסטל, היום הוא חושב שצריך קונסולה ו2 ג'ויסטיקים.

וזה אומר שאפילו החיפושיות מהמרים על הLCD במקום הLSD כדרך לחוות חוויות..

נראה לי שלוסי מהשיר Lucy in the sky with diamonds מתהפכת בקיברה...

יריב לבסקי

שיווק לפי צבע: אמריקה

אנשים שביקרו בצפון אמריקה וארה"ב מתחלקים ל- 2 קבוצות: ביקור בחופים וטיול חוצה יבשת
גם המדינה הזאת מתחלקת בין היושבים לחוף ים ובין הגרים בלב היבשת. ההבדלים בין הקבוצות הם כל כך גדולים עד שאפשר לטעות ולחשוב שהם למעשה שני עמים נפרדים בעלי קוד וסולם ערכים פנימי שונה לחלוטין.
מערכת הבחירות בין מקיין לאובמה מדליקה את הנורות האדומות והכחולות ממש לפי ספר החוקים של התפלגות העמים בין בני היבשת לשבט יושבי החוף. גם המבט של המועמדים מהמסך והשלטים פועל לפי אותם נוסחאות שיווק משומנות שנוסחו בהצלחה עבור כל אחד מהפרופילים.
מקיין גיבור מלחמה, שיער לבן ידיים מיובלות, חנוט בחליפה לא מתאימה למידותיו ואילו הוצמדה פיילין הנערה הכפרית צוהלת ומפטפטת ללא הרף, שניהם יחד יוצרים תהלוכה דמיונית לוושינגטון כדי "להפוך להם את השולחן" ואח"כ לחזור לחיי הכפר מהם הם באו.
אובמה נער פוסטר, מטיף לדת ההגיון והראליזם, תמיד נראה עסוק מוטרד כאילו משא העולם כבר עבר לכתפו והוא נושא בנטל המשבר הכלכלי והאיום הבטחוני בעצמו, יתרה מזו אין אף אדם נוסף מסביבו כאילו הוא אומר לנו אני כמוכם קם בבוקר ויוצא לבצע את המשימות של היום לבד. אתמול בחדשות הבטיח אובמה שמייד עם הכניסה לתפקיד הוא יקרא את ספר התקציב וינפה מתוכו את המוץ מהתבן
לכל מי שחושב שזה עניין פנימי של האמריקאים הנה נקודה חדשה להסתכלות
העולם
אנשים שביקרו באסיה ואמריקה מתבדלים באופי הנסיעה: עסקים ומפגש תרבויות
ככל שנעים רחוק יותר מקו גריניץ אפשר לראות את הסימטריה בין יבשת אירואסיה ואמריקה. אפריקה לבדה היא מיקרו קוסמוס של אותה תופעה
בקצוות ישנה אוכלוסייה ניידת, עשירה בנכסים, עצמאית, מעלה על נס את היכולות האישיות של הפרט.
במרכז ישנם אוכלוסיות נייחות, דלות בנכסים הניתנים להעברה, שיתופיות, מחזקות את הקשר בין האדם למקום ולחברה.
והנבחרים נצבעים בהתאם לפי אדום ליבשת וכחול לחוף הים, וזה לא ממש משנה מה הם חושבים כי כמו בכל מקרה בו חוק המספרים הגדולים מתקיים הזמן והרציפות השלטונית (דמוקרטיה או דיקטטורה) הם יקבעו את התוצאות של תקופת השלטון
ישראל
אקדים ואומר שאני חשוד בסוביקטיוויות ונטייה ברורה לכחול
אבל לצערי ישראל של היום איבדה לגמרי את הקוד החברתי הפנימי
הדור של ההורים שלנו גדל על ספר החוקים האדום (לא סובייטי) לפיו הארץ והחברה הם הנכסים היחידים ואינם ניתנים להעברה כל הגיבורים של תקופתם נראו ונשמעו כמו ג'ון מקיין
לדעתי החברה בישראל היום אומרת שהיא רוצה מנהיגים מהסוג של אובמה (ראה מקרה ליבני) אבל לחלוטין מכורה למסרים מהסוג שמקיין משדר מדי יום כבר 30 שנה (ראה מקרה שרון וברק)
אגב למי שלא הבין, בנימין נתניהו הוא תוצר מובהק של קוד כחול, הסיבה שהוא משוייך למחנה האדום אוטומאטית נובעת מכך שאנחנו בורים ולא מיודעים לזהות קוד כחול כשהוא כתוב באנגלית. האיש גדל לחוף האוקיינוס האטלנטי בחברה אקדמאית אליטיסטית ומקדם ערכים של הצלחה אישית (מחשב לכל ילד) מעולם לא ראיתי אותו מדבר בפאנל כשלצידו יושב נציג נוסף לחזק את עמדתו, ביבי בדד (לעד) ישכון. ואם חשבתם שזה במקרה אז אתם לא באמת מאמינים שהוא גאון בשיווק.

עומרי רייסמן

רשימת הרשימות

בכל מקום מדברים על המשבר הכלכלי, אבל מה שמעניין אותי זה ההתפלגות של הדוברים בין "המבינים" למקשיבים.
היום מצאתי את האינדקטור לאיתורם של "המבינים" ואני מתכוון לשתף אותכם בממצא, ואפילו מעבר לזה נראה לי שישנה כאן הזדמנות להגדרת שוק חדש : רשימת הרשימות.
ובכן,

בעודי צופה בCNN, התחיל דיון בסגנון שולחן מומחים שבמרכזו 2 דוברים כלכלים על תקן מומחים האחד טוען "יש להכנס ולרכוש מניות ע כ ש י ו ! " ועמיתו עונה בסקפטיות כי לא ברור מתי השוק יתחיל לעלות ובאיזה מהירות הוא ישוב לרמתו הקודמת – כדברי ביבי הם מ פ ח ד י ם (טוב מספיק השתעשענו עם הריווח הכפול)
ואז בהמשך לאותו משפט נאמר "אבל יש לי רשימה (מניות) ואם תמצא ההזדמנות אני אקנה".

מדהים, כי מייד נזכרתי בכל השיחות האחרונות בנושא המשבר ותמיד עולה בשיחה הרשימה המפורסמת של המומחה הזה או האחר, ואפשר ממש לחוש בקיומה של אותה רשימה נסתרת בכיסו הפנימי של הדובר.
לפני מספר שנים נערכה פגישת הכרות ביני לבין המשקיע המומחה בחטיבת הפלטיניום של הבנק בו מתנהל חשבוני. לאותו בחור צעיר ונמרץ הייתה גם רשימה ובה שמות כמו סטרקצ'ר ומניות בנקים בארה"ב שהם בטוחים יותר מהבנקים בישראל, אפשר היה לראות כמה חשובה הרשימה הסודית לאותו גאון השקעות המנהל את כספם של אחרים.
רשימות כאלה ואחרות מעוררות תמיד את הסטטיסטיקן שבי, כמה רשימות כאלה יש בעולם ? מה המספר הממוצע של ניירות ברשימה ? – אני מהמר על 12 ו- 10 בחציוני.
ואם תסכימו ללכת אפילו רחוק יותר עם המחקר החדש אפשר שתגלו מידע אנרפולוגי רב ערך כמו : כמה אמריקאים ממוצא סקסוני מחזיקים מניות של חברות זרות ברשימה ? ולעומתם כמה סינים מחזיקים מניות אמריקאיות ברשימותיהם הם. האם אנשים שמנים יכניסו חברות המקדמות מזון מהיר לרשימותיהם ? מה לגבי החברה בה עובד אותו מומחה, האם ישקיע בה את עתידו ?
בקיצור רשימת הרשימות היא שתוכל לתת תשובות רבות לגבי כוונות ההשקעה של הפרטים בחתכים כאלה ואחרים, נוכל להרכיב רשימה משלנו ולבחון את הפרופיל שמתקבל בהשוואה למומחי השקעות בעולם כולו. ואם זה לא סטארטאפ אז אני כבר לא יודע להבחין בין רעיונות טובים לסתם רשימות.

סיפא:
מעולם לא עסקתי במניות ובוודאי שלא הרווחתי דבר מהעיסוק בבורסה, זה לא אומר שכספי אינו במניות או במוצרים פיננסים אחרים הנסחרים בבורסה. אבל אין וכנראה לא תתקיים רשימה ששמי חתום עליה.
הרעיון המקורי לרשימה עלה בשיחה ביני לבין יריב בהקשר של רשימת הקניות בסופר, לדעתי ניתן ללמוד על התנהגות צרכנים מההשוואה של סל הקניות בפועל לפרטי רשימת הקניות שהוכנה (או שלא) מראש.

עומרי רייסמן

ריצת בוקר

ריצת בוקר קלילה,

בשבוע שעבר (12.10.08) רצנו מנחל פולג עד לגעש ובחזרה – כ10.5 ק"מ. משך הריצה – 75 דק',
היום (19.10.08) רצנו עוד 2 ק"מ דרומה עד ארסוף (לדעתי קצת אחרי) – סה"כ 14.5 ק"מ.

אחלה מסלול – יציאה מנחל פולג לכיוון דרום מאפשרת מסלול שטוח, הצוק הקרוב למים מאפשר להנות מצל רוב זמן הריצה.

תענוג.

יריב לבסקי

מבחן המניות* של ילד בן 4

כל הכותרות בעיתונים זועקות על ההזדמנות הגדולה שיש כעת בשוק המניות.
יועצי ההשקעות (האובייקטיביים) ממליצים לרכוש מניות כי המחירים ירדו ויש המון 'הזדמנויות קנייה' בשוק.

ההמלצות הן בד"כ לרכוש מניות של חברות צריכה שפחות יושפעו מהמשבר והלקוחות ימשיכו לרכוש אצלם.
כיצד אפשר לזהות בקלות אילו חברות פופולריות?
הקראתי לבן שלי, עידן בן ה4 (כמעט) רשימה של מניות. כל מה שהוא הכיר – סימן ששווה לשקול לרכוש. ואם אתם חושבים שהבן שלי לא בטוח יודע כיצד יתנהג שוק המניות בעתיד, אתם צודקים. אבל גם לא בטוח שיועץ ההשקעות שלכם כן יודע.

להלן הרשימה:
Google
Nike
Mc'donalds
AIG
Apple (הוא לא מכיר את המנייה אבל יודע מה זה IPOD)


*אין באמור להשתמע כאילו כותב הבלוג ו/או בנו מבינים במניות ואין לראות תוכן זה כהמלצה לרכישה של מניות..


יריב לבסקי

משהו קטן וטוב:

בפינה התחתונה בעמוד הדעות בעיתון שאני קורא, כתבה שלי יחימוביץ תגובה.
ארוע כזה קטן יש בו לפעמים את כל מה שמגדיר את העולם שאנחנו חיים,ויותר מזה הניגודים שנוצרו בין הקיום לשאיפות.
אתחיל בכך שמעולם לא הסכמתי עם התוכן וההגשה של דבריה של שלי, אבל אתמול נוצרה סיטואציה בה קולה הפך לרגע לקולי. צפה ועלתה התובנה הזו, שאין יותר חשיבות לתוכן ורק המסגרת היא שתקבע מה יצרב בזכרון האישי או המשותף.
כבר כמה שנים שאני מנוי על עיתון הארץ ונודד בין המדורים השונים, כל מי שמכיר אותי שמע ממני לפחות פעם אחת על התיסכול מהתחלופה בין הארץ כלכלה לדה מרקר, גם מחלקת המנויים נוהגת להקשיב לתלונות עת הגיע הזמן לחדש את המנוי.
המסר כפי שהוא נקלט אצלי הוא: הכל כלכלי
וכך המוסף שעסק בכלכלה גרידא הפך לעיתון המייצר מציאות כלכלית כראות עיני העורך, ממליך נסיכים ורוזנים, מדווח מהשטח על הנשפים והחתונות עד כדי התפלשות בעפר.
ומה שלא בדה מרקר, פשוט לא קיים
אבל אתמול, בעמוד הדעות של הארץ, שלי יחימוביץ הציגה משנה כלכלית רהוטה, מנומקת ואפילו דרך לפתרון. ולפתע נגלה העורך במערומיו, אפשר ממש לדמיין את אותה שיחה בין לנדאו לרולניק איך יאמר האחרון לעורך הראשי: האם נאפשר לדעות חתרניות שכאלה לנפץ לקוראינו את האשליה שהם קנו מאיתנו בשנתיים האחרונות?
לדעתי, גם אם נתאמץ מאוד לא נצליח לברוח מההקבלה בין הארוע הזה לנתיב החיים שאני ובני דורי בוחרים לממש מדי יום, הפער בין השאיפות האישיות לקיום עצמו הוא מנוע הבועות הכלכליות כולן, ודה מרקר הוא רק רמקול להרקיד.

הכתבה: http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1029493.html

עומרי רייסמן

אובמה - מנהל השיווק של עצמו?

ניצחון חשוב לאובמה – נבחר למשווק השנה של Ad Age

ברק אובמה, המתמודד על נשיאות ארה"ב זכה להכרה רשמית על מהלכי השיווק שלו.
מגזין Ad Age בחר בו כMarketer Of the year. ההצבעה נערכה בקרב סוכנויות פרסום בארה"ב.

אובמה הפך למותג מוכר בכל בית אמריקאי ומזוהה עם מוסד הנשיאות. הוא קיבל 36% מהקולות והקדים את Apple (27%) Nike (9%).

דוגמא לשימוש שעושה אובמה במדיה חדשה ניתן ללמוד מדיווח של אתר Gamepolitics.com שפירסם כי במשחק Burnout Paradise של XBOX בזמן מירוץ המכוניות המשתתפים יכולים לראות שלט פרסום של אובמה.
השלט מפנה אל אתר אינטרנט של ברק אובמה – http://www.voteforchange.com/.

צודק כתב המדיה של BusinessWeek שאמר על הבחירה הזו - "It's the fuckin' Web 2.0 thing".

יריב לבסקי

ערכים 2.0

חיפוש בGoogle של המונח "לעבוד קשה" יחזיר לנו 213,200 תוצאות.
חיפוש של המושג "הכנסה פאסיבית" יחזיר לנו 20,000 תוצאות.

בהתחשב בעובדה שהספר המטיף להכנסה פאסיבית"אבא עשיר אבא עני" נכתב רק לפני כ10 שנים ואילו "לעבוד קשה" קיים

כ300 שנים, מתחילת המהפיכה התעשייתית - כלומר פי 30!, אפשר לצפות כי הפער יהיה גדול הרבה יותר.

איך אפשר להסביר את הפער הגדול בשנים אל מול הפער הקטן בפופולאריות?
למושג "קיצור דרך" יש 110,000 תוצאות בGoogle. זה מה שכולם מחפשים בעידן המידע- וכנראה שזו גם התשובה.

יריב לבסקי

Trends

לא מלווה ביחצ"ן, פרסומאי או סתם יועץ סתרים – הוא כוכב הבמה ואין הכוונה שמישהו אחר יאפיל עליו. האם אני מדבר על השקת הIphone החדש של Apple?

יש לו תכונות רבות, תומך במספר שפות ובסה"כ העיצוב שלו נראה מהוקצע למדי. האם אני מדבר על מסיבת העיתונאים של השקת התנועה החדשה של גאיידמק?

Iphone תומך בסביבת הפעלה של Apple בלבד. גאיידמק תומך בביבי (ובשרה - כנראה שגם)
Iphone הוא דור 2 בלבד, ולא דור 3. גאיידמק שייך לדור האוליגרכים.

לIphone יש אג'נדה שלמה של Itunes, קטעי וידאו והפיכה לסמל סטטוס. לגאיידמק יש את חוף ניצנים, והוא לא צריך כבר סמלי סטטוס.

מלבד ההבדלים הללו, הם אותו הדבר. הזיכרון שלו מוגבל, הוא קצת איטי ומגיע בשפות זרות.
וחוץ מזה, לא ברור מתי יתמוך בעברית. לא Apple, גאיידמק.
כי בעולם השיווק של היום, אם זה מוצר טכנולוגי או מנהיג חברתי עם אג'נדה אישית – זה לא משנה. כל עוד אנחנו שומעים ממנו את מה שאנחנו אוהבים, לא נשתיק אותו.

אז בבחירות הבאות נצביע לApple, שימו בקלפי את הפתק עם התפוח.

יריב לבסקי

אז למה לקרוא לבלוג שלנו בשם כזה ארוך ? (Low-Pulse-Ideas) / פתיחה

למי שמכיר (ומי שלא), תנועת Slow Food הינה תנועה הדוגלת מתבססת על התפיסה האקו- גסטרונומית המכירה בקשרים החזקים שבין האוכל שאנחנו אוכלים ובין הפלנטה עליה אנו חיים. מה זה אומר?
על פי SLOW FOOD , אוכל צריך להיות אוכל טוב, נקי והוגן. בארגון מאמינים כי האוכל שאנו אוכלים צריך להיות טעים, שהוא צריך להיות מיוצר באופן כזה שאינו מזהם את הסביבה או פוגע בה ברווחת החיות או בבריאותנו ושיצרני האוכל צריכים לקבל תגמול הולם עבור עבודתם.

בחיי היומיום הדברים באים לידי ביטוי בכך שהאוכל שאוכלים צריך להיות טרי, ארוחות הן סוג של ארוע חברתי שצריך להיערך סביב שולחן, בניחותא, בצוותא, ולא באכילה חפוזה מול הטלויזייה..., שימוש במוצר עד תומו (למשל, אם מכינים סלט מפלחי תפוז, יש להשתמש בקליפות לריבה, כשמכינים דג, להשתמש בעצמות לציר דגים). שימוש במוצרים מקומיים הוא נר לרגלי הארגון- שימוש בחומרים זמינים שקל למצוא ואין שום צורך לרוץ ולחפש מי מייבא אותם. הקירבה לטבע ולחומרים- היא שם המשחק.

תנועת Slow-Food נלחמת בעולם הFast-Food שלנו. עוד על התפיסה נפרט בהמשך.

אנחנו, דוגלים בתפיסת ה Low –Pulse Ideas.
למי שמכיר (שזה עד עכשיו רק שנינו..) ולמי שלא (שזה בעצם שאר העולם) – התפיסה הזו אומרת שיש רעיונות שמקבלים 'עיבוד' ותוקף רק כאשר הם נידונים בדופק נמוך.
מזה כעשר שנים, אני ועומרי רצים בין פעם לפעמיים בשבוע באופן קבוע – ריצה למרחק של כ10 ק"מ.
המיקומים השתנו, הקצב השתנה, האנרגיות השתנו, אבל הריטואל נשאר קבוע.
במסגרת הריטואל הזה, בזמן הריצה אנחנו מדברים על כל מיני נושאים ומעלים רעיונות. לעתים קורה שאחד מאיתנו כל כך מתלהב מהרעיון שלו (ולא משנה אם זה להקים סטרט-אפ, לרכוש אופני כושר לסלון או להתחיל ללמוד ריקודי סלסה..) אבל עד שאנחנו מגיעים לסוף הריצה – קסמו של הרעיון אובד.

לכן פיתחנו שיטה – רעיון שאנחנו עדיין מתלהבים ממנו גם לאחר 10 ק"מ, שריפה של כ912 קלוריות לאדם אחד (רוצים לדעת כמה קלוריות אתם שורפים? היכנסו אל http://www.netogreen.co.il/Calculators/calorie_expense.aspx), 1 ק"ג זיעה (לא מצאתי מחשבון – הערכתי) וקצת שפשפות - רעיון שמצליח להישאר רלוונטי אחרי כל זה – הוא רעיון טוב.

אז בבלוג הזה אנחנו נעלה על הכתב חלק מהרעיונות הללו.
Stay Tuned, אנחנו ננסה להתמיד ככל הניתן.

עומרי רייסמן ויריב לבסקי